עונת החורף היא עונה מופלאה.
הגשם השוטף, העצים והשדות המוריקים והשיא הוא אחרי כל הסערות- הפריחה והלבלוב.
נכון שלא כולם אוהבים את הסגריריות שבחורף, את הגשם והקור, את השמים האפורים וההסתגרות בבתים. אבל אם ניזכר לרגע מה מגיע כמה רגעים אחרי הסערה, נבין שזה היה שווה.
ביום שישי, במהלך טיול ביער שוהם, אלה התחילה לספר שחוותה בתחילת השנה בבית הספר חוויה לא נעימה:
"חברתי הטובה החליטה שאינה רוצה לשחק איתי יותר והעלילה עלי עלילות שווא. המציאה שהכיתי אותה, מה לא היה נכון כלל. היה לי קשה מאוד לקבל את זה. היא היתה חברתי הטובה ביותר!
שיתפתי וסיפרתי לאמא את מה שקרה. אמא חיבקה והבינה אותי. היא אמרה לי שאני נפלאה וחזקה ושאלה איך אני מרגישה. אחרי כמה ימים הבנתי שכל מה שקרה לא קשור אלי בכלל, זה קשור לחברה הזו, שקרה לה משהו ולכן אולי כדאי שאבין שהיא כבר לא חברה שלי יותר ולא אתעסק בנושא הזה עוד.
בינתיים, התמקדתי במה שעושה לי טוב, עשיתי דברים כייפים ומהנים שהזכירו לי מה אני אוהבת ומה משמח אותי ממש. אחרי כמה חודשים, החברה התנצלה בפני וחזרנו לשחק יחד. כיום, כשאנחנו משחקות, אני מרגישה חזקה יותר, נפלאה יותר.
בעצם, מה שקרה לי הוא כמו מה שקורה בטבע. גם בטבע קורות סערות, פתאום מגיעים עננים אפורים וכבדים, נשמעים רעמים עצומים וברקים מאירים את השמים. גשם מתחיל לרדת ולשטוף את הארץ. בדיוק כמו הדמעות שלי כשכל כך נעלבתי!
יום אחרי הגשם השוטף, כבר מבצבצות להן פטריות, העשב הופך ירוק יותר והאוויר נקי יותר.
ממש כמו ההרגשה שהיתה לי אחרי שבכיתי.
אחרי כמה שבועות מתחילים לראות את הפרחים פורחים לאיטם. הנרקיס, הכרכום, הכלנית והרקפת. הם מרימים את ראשם ומקשטים את העולם בצבעים מרהיבים.
בדיוק כמו שאני הרמתי את הראש אחרי כמה שבועות, הבטתי בעצמי במראה וראיתי ילדה חכמה, חזקה, מוכשרת ויצירתית".
בן השיב לה בחיבוק, "אני זוכר את הרגע הזה, ואת צודקת, את כל כך מוכשרת ויצירתית!"
צחוק האחים מילא את האוויר.
כשאנחנו יוצאים לטבע אנחנו מרגישים שהוא מספר לנו סיפור. את הסיפור שלו, שיש בו מסקנות ותובנות שאנחנו יכולים רק להתבונן ולמוד מהן כל כך הרבה.
מה אתם לומדים מהטיולים בטבע?
